סרגיי בלנדין

"כי מציון תצא תורה..."

בצפיה על ירושלים מהר הזיתים עולה השאלה: מה חשיבותה של ירושלים? מה אפשר לראות בה המיוחד שמבליט אותה בכול אתרים אחרים המפורסמים בעולם?

הראשן שבולט בעיניים זה יופי. ביופייה שלה התפרסמה ירושלים עוד בימים קדומים. תלמוד בבלי מוסר לנו את אמירה של חז"ל: "עשרה קבים יופי ירדו לעולם תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו" (קידושין מט ב). יופי זה מידה חשובה, אבל לא מיוחדת, לא אקסקלוסיבית כי יש בעולם מקומות אחרים גם יפים. אך לירושלים יש עוד מידות בלתי נראות, למשל, קדושה שאפילו יותר מיופי מושכת ליבם של אנשים רבים מכל העולם. אך גם קדושה היא לא מידה אקסקלוסיבית של ירושלים, כי יש מקומות קדושים אחרים גם בעולם וגם בארץ ישראל. אבל יש משהו שמקנה לירושלים את משמעות מיוחדת ואקסקלוסיבית שאין דומה לכל מקום אחר בעולם. היא מידה ששמה את ירושלים במרכז העולם, גרמה לה להיות כלב של היסטוריה הקדושה, כנקודה ממנה יצאו שורשים של שלוש דתות העולמיות שהשפעתם על כל ההיסטוריה עולמית, על כל התרבות העולמית, אפילו על כל הדתות אחרות כעובדה אי אפשר לשלול.

המידה הזאת מבוטא במילים של ישעיהו הנביא: "כי מציון תצא תורה ודבר אדוני מירושלים". מה זאת אומרת? הנביא לא ידע שהתורה נתנה לבני ישראל במעמד סיני ולא בירושלים? כן, הנביא כמובן ידע את זה ,אך האמין שתורה תצא הלה, לכל אנושיות ותכבוש את כל העולם. ובאמת חזון שלו התגשם!

איך זה קרה? ירושלים גם בזמנו של הנביא וגם בזמנים הבאים תמיד הייתה עיר יחסית קטנה. היא אף פעם לא הייתה בתפקיד של איזושהי מטרופוליה כמו רומא או קונסטנטינופול שכבשו את עולם או חלק מעולם וכפו לעמים אחרים את הדת שלה הרשמית. במקרה הזה העמים בעצמם הבחינו בדת המיוחדת של יהודים וברצון חופשי קיבלו אותה.

הבחירה הזאת אפשר להבין: המונים המדוכים ראו ביהודים את עם חופשי בניגוד לעמים אחרים שכולם היו או תחת עול של עבדות או הטילו את העול הזה על אחרים. כל הדתות פגאניות כך או אחרת הצדיקו את העבדות, הצדיקו את זכויות של אנשים חזקים, גיבורים לדכא ולעבד את אנשים חלשים, ורק דת של יהודים הטיפה את חירות, הטיפה את הגנה לחלשים: זקנים ועניים, הטיפה את חסד. האנשים הפשוטים מגוים ראו ביהדות דרך לחירות ולישועה. אך נשרת שאלה: איך זה קרה שתורה של חסד וחרות נולדה דווקא בירושלים ולא במקום אחר? אפשר לענות: כה היה רצון של אלוהים: "מי יחקר ודרכיו מי ימצא"!

אני לא עומד להתווכח עם תענה הזאת, אך רק רוצה להציע את הסבר שלי בתור השערה ולא יותר מזה.

בירושלים עצמה, במיקומה הגיאוגרפי שלה, בתנאים גיאולוגיים ואקלימיים אפשר להבחין את הגורמים שבאופן טבעי מסבירים את רצון של אלוהים: ירושלים היא המקום הכי מתאים למטרה הזאת.

קודם כול תסתכלו על המפה המעניינת שיוצרה על ידי צייר גרמני היינריך בונטינג בסוף מאה ה-16:

זו המפה-סכמה בה הצייר מראה את ירושלים כמרכז העולם, כצומת בינעולמי שבו מתחברים אירופה, אסיה ואפריקה.
ועכשיו תסתכלו במפה אחרת:

פה אנו רואים את אזור שנקרא הסהר הפורה. זה האזור שבו נולדה הציביליזציה שלנו. במילה "ציביליזציה" אני מתכוון לא רק את התרבות אלא, קודם כול, משטר חברתי שהיום אנחנו קוראים "מדינה", אך במובן הקדום מדינה זו הפרדה חברתית, הפרדה בתפקידים בסוגי עבודה, במעמדים. באירופה לא היה צורך להפרדה כזאת, כי בטבע היה מספיק מזון בשביל להכיל את כל אוכלוסיה. אזור של הסהר הפורה הוא אזור דווקא בכלל לא פורה, זה אזור מדברי, אבל הוא נותן אפשרות להפיק יבולים די עשירים בעזרת השקיה. ואנחנו רואים את הנהרות האדירים: הפרת והחידקל במסופוטמיה והנילוס במצרים. ומה בארץ ישראל? כמעט כלום, לשאוב מים מהכנרת עוד לא ידעו, המוביל הארצי עוד לא נבנה, וכל היבולים היו תלויים מהכמות של גשמים שירדו בעונת החורף. גם בארץ ישראל יש אזורים עם כמות משקעים פחות או יותר מספקת – אזורים עם אקלים ים תכוני, ויש אזורים של מדבר שלא מתאימים להתפתחות ציביליזציה. ירושלים עומדת בדיוק על הגבול בין מדבר יהודה ממזרח והרי יהודה ממערב.

שם אחר של ירושלים – ציון. מה הפירוש המילה הזאת? מסבירים שהיא נגזרת מהמילה "ציה" – המילה מופיע אצל ישעיה: "ישושום מדבר וציה" (ישעיה ל"ה, א'). ציה היא סוג של מדבר, ארץ לא זרועה. והציון היא העיר שצופה על ציה, היא עדיין עיר מערבית, תרבותית, אך פונה מזרחה אל מדבר. ממערב לירושלים מתפשטים הרי ירושלים הירוקים מהגנים והכרמים רבים המושקעות על ידי מעיינות שופעים מים. מאחריהם השפלה ומשור החוף עם קרקעות פוריות ואקלים ים תיכוני מובהק. שם אזור שוקק חיים בערים הגדולים ובדרכים בינלאומיות, שם התפתחות של תעשיה ומסחר, אך יחד עם זה שררה שם עבדות. לעומת זאת במדבר תמיד היו חופש ושקט, למדבר ברחו מהעולם החוטא כל הרעבים והצמאים לצדק ושם בהתבודדות וסגפנות הם הרהרו על תורת צדק. האדם שהסתובב במדבר הרגיש את עצמו בשליטה מלאה ובחסד של אלוהים ובהרגשת קרבתו הוא עשה את חשבון נפש ובתשובה מצא את דרך הנכונה לצדק ואמת. "קול קורא במדבר" – אמר הנביא ישעיה, רק במדבר אפשר לישר את הדרך החיים, שם כל גיא (אנשים עניים וחלשים) ינשא, וכל הר וגבעה (עשירים וחזקים) ישפילו.

תורת צדק יכולה להתגבש רק בקרב אנשים די משכילים ותרבותיים ובאותו זמן חופשיים. היא מין פרי תערובת בין תרבות וחירות. בן תרבות בעולם הקדום לא ידע מה זה חירות, בן חירות – בדואי, למשל, לא ידע מה זה תרבות. גם היום אנו רואים כמעט אותה תמונה: לא כולם מבני תרבויות המסורתיות יכולים להבין ולקבל ערכים של עולם המערבי המודרני: דמוקרטיה, שוויון חברתי, זכויות נשים ומיעוטים, חופש הביטוי וכו', גם בני העולם המודרני לא תמיד יכולים להבין את ערכים של חברה מסורתית, שוללים אותם באופן כללי ולא מבחינים שבשלילה כזאת לפעמים יחד עם המים מלוכלכים זורקים את תינוק.

ירושלים גם היום שומרת את האופי המיוחדת שלה – תערובת של תרבויות, תערובת מסורות עתיקות עם מודרן ופוסטמודרן. תשוו למשל עם תל אביב – עיר עם אופי מודרני מובהק. גם לירושלים יש אופי מודרני, אך רק בירושלים יש עיר עתיקה כל כך רבגונית וססגונית ,היא ולא תל אביא ה"אלטנוילנד" האמיתית. אתם רואים את הבניינים הבולטים בעיניים בצורות המוזרות, כאילו הם הגיעו לכאן מארצות שונות ורחוקות:

הנה הר הבית – המקום הכי קדוש ליהדות, אך היום הוא מייצג את אסלם ותרבות ערבי, על ידה רובע יהודי עם מבנים מודרניים של ישיבות ובתי כנסת הבנויים בסגנונים שונים. במרכז העיר העתיקה אנו רואים את כיפות של כנסיית הקבר – מייצגת את תרבות נוצרי ביזנטית וצלבנית. תרבות נוצרית-קתולית של העת החדשה מייצגים מבנים רבים: מנזר פרנציסקאני סן סלבדור, מבנה נוטרדאם דה ז'רוזלם שהיום שייך לווטיקן, מבנים של אדריכל איטלקי אנטוניו ברלוצי: דומינוס פלוויט, כנסיית כל העמים בגת שמנים, בית חולים איטלקי, כנסיית דורמיציון הבנויה על ידי אדריכל הינריך רנרד בסגנון אקלקטי, כנסיית הגואל של פרידריך אדלר בסגנון נאו-רומנסקי, כנסיית אוגוסטה ויקטוריה של רוברט לייבניץ בסגנון גרמני קלאסי מייצגת תרבות גרמנית. בתחרות עם התרבות אירופית המערבית בולטת כאן התרבות הרוסית: כנסיית עלייה, כנסיית מרים המגדלית, כנסיית השילוש הקדוש עם בתים אחרים במגרש הרוסים. על ידו אנחנו רואים את כנסייה עם כיפה שמייצגת תרבות אתיופית. בתוך העיר החדשה בולטים מבנים שמיצגים את התרבות מודרנית ופוסט מודרנית: בניין ימק"א של ארתור לומיס הרמון (Arthur Loomis Harmon) ממתכנני בניין אמפייר סטייט בניו יורק, מלונים "המלך דוד" ו"המלך שלמה", בית כנסת הגדול והיכל שלמה, מגדל העיר, גשר המיתרים של סנטיאגו קלטרווה וכו'.

תערובת תרבויות של ירושלים מרשימה כבר במראה חיצוני, חוץ מי זה יש פנומן אחד שעוד לא אמר את המילה שלו הסופית – זה עלייה שהביאה איתה לירושלים את תרבויות מארצות שונות. זה יכול ללדת את הפרי החדש של קונברגנציה וכנראה מבטיח לירושלים את תפקידה החשוב בהיסטוריה העולמית גם בעתיד, כמנובא בספר ישעיה: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם. ג וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם. ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת--לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".