סרגיי בלנדין

"כי לא נראה את עזקה..."

תל לכיש מרשים בגדולתו, גם מרשים הוא במראה הטבעי שלו. למרות שהוא הוכרז כגן לאומי, אין בו עדיין שיחזור שאנחנו רואים בגני לאומיים אחרים, כמו תל מגידו, תל חצור, תל באר שבע שהוכרזו על ידי אונסק"ו כאתרי מורשת עולמית. אך לכיש הוא אתר לא פחות חשוב ואולי יותר משמעותי ומעניין בפן היסטורי.

בתנ"ך אין הרבה מידע על התולדות של לכיש. כתוב רק שהוא נכבש על ידי יהושע בן נון וארכיאולוגיה אכן מאשרת חורבן מתקופת כיבוש והתנחלות, אך לא נמצא במקום שום חרס ישראלי ושום סימן ישוב אחרי הכיבוש ועד תקופת המלכות. למה ישראלים לא התיישבו בלכיש? אולי את העיר החריבו אנשים אחרים שלא הייתה להם מטרה להתיישב בה אלא רק לסלק את העיר העוינת? אולי הם גויי הים או מצרים שכבר עזבו את הבסיס שלהם בלכיש ויצאו מהארץ? לפי ממצאים ארכיאולוגיים לא ברור מי החריב את העיר. בכל תקופת השופטים העיר לכיש אף פעם לא מוזכרת, היא מופיעה רק בספר דברי הימים ב' בקשר לתיאור הביצורים של המלך רחבעם: "וַיֵּשֶׁב רְחַבְעָם, בִּירוּשָׁלִָם; וַיִּבֶן עָרִים לְמָצוֹר, בִּיהוּדָה... וְאֶת-אֲדוֹרַיִם וְאֶת-לָכִישׁ, וְאֶת-עֲזֵקָה" (דברי הימים ב פרק יא' 5, 9). אולי מהתקופה הזאת נשארו שרידים של ארמון ושרידים של שער ששת התאים הדומה לשערים במגידו, בחצור, בגזר.

פעם הבאה לכיש נזכרת בהקשר למלך אמציה שברח ללכיש מירושלים וכאן נרצח: "וּמֵעֵת, אֲשֶׁר-סָר אֲמַצְיָהוּ מֵאַחֲרֵי יְהוָה, וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם, וַיָּנָס לָכִישָׁה; וַיִּשְׁלְחוּ אַחֲרָיו לָכִישָׁה, וַיְמִיתֻהוּ שָׁם" (דברי הימים ב פרק כה' 25). אפיזודה יותר דרמתית – כיבוש לכיש על ידי מלך אשורי סנחריב בשנת 701 לפנה"ס. אבל במקרה הזה יש לנו גם תיאורים נוספים. בבירה של אשור נינווה ציווה סנחריב לעצב ארמונו בתבליטים המתארים המצור והחורבן של לכיש, והמלך על כסאו מקבל את השלל לאחר כיבוש העיר (התבליטים מוצגים היום במוזיאון הבריטי בלונדון). פה אנו רואים גם את השיטה של כיבוש בעזרת סוללה. אותה סוללה אתם רואים עכשיו בכניסה לתל.

כידוע, סנחריב ניסה לכבוש גם את ירושלים, אך נכשל והלך לאשור, והעיר לכיש נבנתה מחדש בימי המלכים יאשיהו ומנשה (המאה ה-7 לפנה"ס), אך שוב נחרבה על יד מלך בבל נבוכדנצר (586 לפנה"ס). על אירוע הזה כותב נביא ירמיה: "וְחֵיל מֶלֶךְ-בָּבֶל, נִלְחָמִים עַל-יְרוּשָׁלִַם, וְעַל כָּל-עָרֵי יְהוּדָה, הַנּוֹתָרוֹת: אֶל-לָכִישׁ, וְאֶל-עֲזֵקָה, כִּי הֵנָּה נִשְׁאֲרוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה, עָרֵי מִבְצָר" (ירמיה לד, ז).

בשנת 1935 נערכו בתל לכיש חפירות ארכיאולוגיות על ידי הארכיאולוג הבריטי ג'יימס לסלי סטארקי שבבית השער הקטן מצא כ-21 אוסטרקונים – חרסים ועליהם כתובות אשר קיבלו את השם "מכתבי לכיש". בשנת 1938 חפירות הופסקו בגלל רצח של סטארקי על ידי ערבים. היסטוריה דרמתית נשקפת גם בממצאים של סטארקי. ביניהם הידוע במיוחד חרס מספר 4 ששומר את טקסט הבא:

"כי אל משואות לכיש אנחנו שומרים ככל האותות אשר נתן אדוני, כי לא נראה את עזקה" – מכתבי לכיש, חרס מס' 4.

במכתב משמר העיר מדווח כי המשואות בעזקה, העיר הסמוכה, כבו, כי נבוכדנצר מלך בבל כבר כבש את עזקה, וכל מה שנותר לעשות למגני לכיש זה רק להתבצר בעירם. בחרס הזה נשמע הד הימים הגורליים למלכות יהודה ערב נפילת לכיש ועזקה ואחריהם גם ירושלים.

כל ממצאים האלה והתל עצמו משלימים את התמונה היסטורית שמתוארת בתנ"ך. כאן הטקסטים העתיקים כאילו קמים בתחייה לפנינו והחורבות האלה בעדות אילמת מספרים לנו על הדרמה המרשימה שלהם.