סרגיי בלנדין

"אין הבור מתמלא מחוליתו"

בכניסה לאתר סוסיא תעמדו קצת, תסתכלו מסביב: לפניהם אתר ארכיאולוגי מרשים: עיר קדומה די גדולה שנשמרו בה שכונות שלמות עם בתים, רחובות, במרכז הפסגה רואים את שרידים של בית הכנסת המפואר.

ולא סוד בשבילנו מה הוא השם של העיר הקדומה הזאת. הנה, כתוב בשלט: "סוסיא העיירה היהודית הקדומה".

אך אל תחפשו את השם הזה בתנ"ך, זו היא עיר לא מקראית, ולא מוזכר גם השם הזה במקורות אחרים: איננו מופיע במפת מידבא, איננו אצל אוזביוס. את השתיקה של אוזביוס אפשר להסביר בזה שלישוב לא הייתה שום זיקה לאתרי המקרא שעליהם הוא כתב באונומסטיקון שלו וגם בזה שלא גרו במקום הזה תושבים נוצריים אלא רק יהודים.

יש הסבר שהשם סוסיא מוזכר אצל יוסף בן מתתיהו בפרק שבו הוא מתאר את ארץ האדומים: "יוחנן ויעקב בני סוסא" (מלח' ד,ד, ב). האדומים בזמנו של יוסיפוס פלאביוס היו כבר יהודים שלפני כמה דורות עברו גיור והשתתפו במלחמת היהודים נגד הרומאים, אך הבעיה היא שבאותם הימים במקום הזה עוד לא היה קיים שום ישוב. העיירה נבנתה רק במאות ה-1 וה-2 לספירה. כך שאי אפשר להגיד בטוח איך היה השם המדויק של העיר בתקופת התלמוד, בעת פריחתה. אולי היא מוזכרת בתוספתא כ"עיר אשר גגותיה חומה..." (ערכין ט, ו). ואכן, אנחנו לא רואים כאן חומה אלא רואים את שורת הבתים שגגות שלהם היו מחוברים זו לזו והיוו בכך כאילו חומה.

החפירות באתר החלו בשנות ה-70 של המאה ה-20 על ידי שמריה גוטמן, זאב ייבין, אהוד נצר ועדיין לא הסתיימו. אולי בהמשך החפירות יעדכנו את השם הישוב ויגלו מידע נוסף, אך בינתיים יש לנו אפשרות נדירה להכיר את החיים היום יומיים של היישוב היהודי בתקופת תלמוד, לבקר בעיירה היהודית הקדומה שנשמרה כמעט בשלמותה, לראות את בתי מגורים, חנויות, בתי מלאכה, בתי בד, מקוואות-טהרה ובית הכנסת המפואר. השרידים האלה מעידים די ברור שהקהילה היהודית שגרה כאן אחרי חורבן בית המקדש ואחרי מרד בר כוכבא המשיכה לשמור בהקפדה על חוקי הדת היהודית.

לפי השרידים אפשר לדעת את הגודל הקהילה – 1,500 נפש בערך, וגם לדעת עוד הרבה דברים מעניינים ובכל זאת נשאירים כמה תעלומות והתעלומה הראשונה היא: למה התושבים עזבו את העיר כל כך יפה? מה קרה? מי הבריח אותם מכאן? וקשה לענות על שאלות האלה, כי לא רואים את הסיבה לזה בעיר עצמה, אין בה שום סימן של מלחמה, של שריפה, של אלימות.

מחוץ לתחום העיר יש בית קברות ובורות מים ציבוריים. מבור אחד נשארה אבן-חוליה, אבן גדולה עם חור עגול שמטרתה לחזק ולגדר את פתח הבור החצוב בשכבת סלע נארי, הוא גם מהקל על דליית מים, מאפשר כיסוי למניעת זיהום המים והתפתחות אצות, וגם למניעת התאיידות מים שכל טיפה באזור חצי מדברי הזה עם כמות משקעים 200-300 מ"מ די יקרה. מתחת לאבן חוליה אפשר לראות את התעלות ניקוז שבהם זרמו מי גשמים לתוך הבור:

בדוגמה של הבור הזה אנחנו יכולים באופן מוחשי להבין את האמירה המפורסמת הכתובה בתלמוד: "אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחוליתו" (ברכות ג' ע׳׳א). המשמעות המילולית של הביטוי היא שלא מספיק בטיפות הגשם הנכנסות לבור דרך הפתח בחולייתו כדי למלא את חללו הגדול, והמשמעות המושלית היא שאין האדם יכול לספק את כל צרכיו בעצמו בלי עזרת אחרים, גם המשק אינו יכול להתקיים ממקורות עצמיים בלבד ויש צורך ביבוא ויצוא.

אולי האלגוריה הזאת מתייחסת גם לגורלה של סוסיא ומבהירה את הסיבות שגרמו לתושבים לעזוב את העיר? אין פרנסה, האזור אינו מספק את כל הצרכים הדרושים לקיום של העיר, אין יבוא ויצוא. המצב הכלכלי הזה נוצר בארץ ישראל אחרי כיבוש המוסלמי והוא גירש לגלות רוב תושביה ולא רק יהודים. נפסקה פריחה של ערים ביזנטיים: קיסריה, סקיתופוליס (בית שאן), ציפורי, טבריה ואחרים, נעזבו ערים נבטיים וכמובן הצטמצם היישוב היהודי בא"י כי אין הבור מתמלא מחוליתו.