סרגיי בלנדין

בין נחל שיח ונחל עמיק

אחד מהפרדוקסים שאפשר להבחין ברוב חברות אנושיות וכמעט במשך כל ההיסטוריה האנושית הוא בכך שלמרות שכולם כאילו בעד הטוב, במקרים רבים מנצח הרוע, למרות שרוב האנשים כביכול רוצים לחיות בשלום ולא במלחמה, אך למעשה תומכים במשטר שבו במקום טרוריסטים וקנאים מכל מני סוגים, נרדפים דווקא אנשי שלום שמסרבים להשתתף בכל מיני מלחמות ואלימויות. אך למרות הרדיפות, גם בחברות הטוטליטריות קמים מפעם לפעם אנשים כאלה ופוגעים באחידות אידיאולוגית של החברה ומקררים קצת את הרוחות של לחימה ואלימות ששוררות במדינה. אומנם יש מקרים כאשר במדינות מסוימות אין רודפים אחרי הפציפיסטים הגנוים האלה ואפילו השלטונות נותנות להם מקלט וחסות. את הדוגמא למקרה כזה אנו רואים פה, בשכונת כבאביר בה נתנה מדינת ישראל מקלט וחסות לכת מוסלמית הקטנה שנקראת אחמדים.

הכת האחמדים קמה בהודו במאה ה-19 בזמנו של שלטון הבריטי. שם, באזור קשמיר, הופיע איש בשם מירזא גולאם אחמד אל-קאדיאני והתחיל לבשר את התורה החדשה. הוא אמר שהגיע לתקן את הדת האסלאם אשר לפי דעתו נהפכה לעבודת אלילים, כי המאמינים ראו בפולחן מטרה יותר חשובה מהמטרה לקיים את המצווה לאהוב את אנשים ולשמור על השלום. כך הכריז גולאם אחמד על עצמו כנביא חדש בניגוד לתפיסה האסלאמית הקובעת את מחמד כ"חותם הנביאים". אחמד מגלה תפיסה שונה של המוסג "ג'יהאד". הוא אמר שהמילה "חרב" לא מופיעה בקוראן ולכן אי אפשר לבצע ג'יהאד בדרך האלימות אלא רק בדרך הלחימה בשטן שבתוכנו, זאת אומרת להיות חרוץ במעשים טובים.

עקרונות התורה האחמדית מחייבים את מאמינים להיות נאמנים למדינה בה הם חיים. ולקיים את כל מצוות האסלאם. הם מאמינים באללה אהד, מתפללים חמש פעמים ביום, צמים ברמדאן, נותנים צדקה. הבעיה להם מתעוררת בתקופת החג'. אין הם יכולים לקיים את המצווה הזאת, כי אינם נחשבים למוסלמים בעיני הממסד האסלאמי וכך נאסרה להם כניסתם למכה.

יש עוד דבר מעניין באמונה האחמדית: הם מאמנים בישוע, אך לפי אמונתם ישוע היה בן אדם ולא בן אלוהים (ככה מאמינים רוב המוסלמים) ובניגוד לקוראן שבו כתוב די ברור שאיסה (ישוע) לא היה נצלב ולא מת, אלא נלקח חי לשמים על ידי אללה, אחמדים מאמינים שישוע דווקא היה נצלב אך לא למוות, הוא היה הורד מן הצלב על ידי תלמידיו ולאחר מכן הלך להודו, ושם מת בגיל 120 ויש שם קברו. המבשר הדת גולאם אחמד אמור להיות גלגול של ישוע ומחמד גם יחד.

ב-1924 הגיע לחיפה החליף השני של אחמדים בשם מירזא בשיר א-דין מחמוד אחמד – בנו של גולאם אחמד. הוא התחיל לבקר במסגדים והטיף שם את תורת האחמדית. תושבי כפר כבאביר שמעו אותו והאמינו. כך נוצרה העדה האחמדית הראשונה בארץ ישראל.

כפר כבאביר הוקם במאה ה-19 על ידי ערבים מוסלמים בשלוחה של הר הכרמל שבין נחל שיח ונחל עמיק. מקור השם כנראה במילה כובאר, שיח צלף קוצני בערבית שנפוץ בסביבה. כעבור כמה זמן התקרבה העיר לכפר והקיפה אותו, והכפר נהפך לשכונה של עיר חיפה. היום גרים בשכונה בשכנות טובה גם אחמדים, גם מוסלמים וגם יהודים יחד – זה האידיאל שחלם עליו הרצל ברומן "אלטנוילנד".

האטראקציה העיקרית של השכונה היא, כמובן, המסגד אחמדי המודרני שנבנה ב-1979 במקום המבנה הישן. המסגד קרוי "אדוננו מחמוד", על שם החליף השני של הכת. הוא בנוי כמבנה מתומן לפי המתכונת של כיפת הסלע בירושלים. למסגד שני מינרטים. אין לכך שום משמעות תיאולוגית אלא משמעות ארכיטקטונית – אסתטית בלבד.

ליד המסגד יש מרכז המבקרים שבו אפשר ללמוד יותר מפורט על חייהם ותורתם של אחמדים.

אחמדים – עדה קטנה, רק 1,500 אנשים בערך, אך יש מה ללמוד מהם גם לאנשי עדות גדולת, בעיקר – סובלנות ויכולת מעשית לחיות בשלום יחד עם בני עדות אחרות.