|
סרגיי בלנדין "ויגיע בצינור..."
האתר עיר דוד הוא אחד מאתרים ארכיאולוגיים שנחפר כמה פעמים ונחקר די מפורט על ידי ארכיאולוגים דגולים. עליו נכתבו ספרים רבים וכתוצאה מכך יש לנו המון מידע. לעומת זאת הדרכה כאן היא משימה לא כל כך פשוטה כי במידע הזה יש לא מעט סתירות, בין החוקרים עדין קיימות חלוקי דעות, יש תיאוריות מקסימליסטיות ויש מינימליסטיות ובסופו של דבר קשה לדעת בוודאות מה נכון ומה לא נכון, את מה לקבל ומה לדחות ואיך להגיע למסכנה מסוימת. מה לעשות? בעצם ההיסטוריה של האתר הזה עדיין שאלה פתוחה. אבל בכל זאת בואו ננסה לפטור את הבעיה: קצת נהרהר על התיאוריות שונות, נשווה ביניהם וכך ננסה להתקרב לתעלומות המסקרנות שעדיין שומרת בחורבותיה ירושלים הקדומה. את הסתירות הראשונות אנחנו מוצאים כבד בספרי התנ"ך. שם יש שני סיפורים שונים על כיבוש ירושלים. בספר שמואל ב', ה ,ח מסופר שדוד כבש את ירושלים בעצמו בתחבולה, דרך הגעה באיזשהו "צינור": "וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא, כָּל-מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר, וְאֶת-הַפִּסְחִים וְאֶת-הַעִוְרִים, שְׂנֻאֵו (שְׂנוּאֵי) נֶפֶשׁ דָּוִד; עַל-כֵּן, יֹאמְרוּ, עִוֵּר וּפִסֵּחַ, לֹא יָבוֹא אֶל-הַבָּיִתוַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא, כָּל-מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר, וְאֶת-הַפִּסְחִים וְאֶת-הַעִוְרִים, שְׂנֻאֵו (שְׂנוּאֵי) נֶפֶשׁ דָּוִד; עַל-כֵּן, יֹאמְרוּ, עִוֵּר וּפִסֵּחַ, לֹא יָבוֹא אֶל-הַבָּיִת". אך בגרסה של דברי הימים א' פרק יא, פסוק ו' כתוב שירושלים כבש יואב בן צרויה, אחיינו של דוד, ולא מוזכר שום "צינור": "וַיֹּאמֶר דָּוִיד--כָּל-מַכֵּה יְבוּסִי בָּרִאשׁוֹנָה, יִהְיֶה לְרֹאשׁ וּלְשָׂר; וַיַּעַל בָּרִאשׁוֹנָה יוֹאָב בֶּן-צְרוּיָה, וַיְהִי לְרֹאשׁ". הרבה חוקרים ניסו להבין מה משמעות המילה "צינור". הבעיה היא שבזמנו של דוד עוד לא היה ידוע את הדבר שהיום אנחנו קוראים במילה "צינור", עוד לא השתמשו גם בצינורות מתכת, גם בצינורות חרס, ואפילו בצינורות אבן. אז לאיזה דבר תנ"ך קורא במילה הזאת? בביבליה הרוסית בתרגום סינודלי שמבוסס על נוסח תרגום השבעים מילה "צינור" בפסוק הזה מתורגמת כ"חנית". יש הצעות לפרש את ה"צינור" כאיזשהו כלי פולחן כמו קלשון. יש מפרשים את ה"צינור" ככלי נגינה מין חצוצרה. מסברים שבדומה לכיבוש יריחו שהייתה נכבשה בעזרת תרועה בחצוצרות, גם ירושלים נכבשה באותה דרך. יש מפרשים את המילה גם כאיזשהו מתקן הקשור למים. הנימוק לפירוש הזה אפשר למצוא בספר תהילים מ"ב שמתחיל במילים: "כְּאַיָּל, תַּעֲרֹג עַל-אֲפִיקֵי-מָיִם -- כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים... ובהמשך: ח' תְּהוֹם-אֶל-תְּהוֹם קוֹרֵא, לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ; כָּל-מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ, עָלַי עָבָרוּ". אך גם בפסוק הזה לא כל כך ברור לאיזה דברים מדובר. התמונה התחילה קצת להתברר כאשר בשנת 1867 הגיע לירושלים קפטן בריטי צ'רלס וורן במסגרת המשלחת השנייה של הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל:
וורן ניכנס דרך מעין הגיחון ומצא פיר אנכי בגובה של 13 מ' ומעל הפיר המנהרה ארוכה שמובילה לתוך העיר:
וורן לא יכול לדעת בוודאות מי בנה את המערכת הזאת ומתי, הרי תיארוך האתר זה משימה לא כל כך פשוטה, בשביל זה צריך לערוך חפירות, לחקור ממצאים וכו' ואפילו עכשיו, אחרי כמה חפירות השאלה עדיין נמצאת במחלוקת. אך אחרי שוורן פרסם את הגילויו חוקרים בריטיים ותיאולוגים פרוטסטנטיים החליטו שהם כבר יודעים מה זה הפיר הזה – הוא אותו ה"צינור" שמוזכר בתנ"ך, שעלו היו להם לא מעט ויכוחים[1]. ועכשיו נראה הכל ברור ואין יותר סתירה בין ספר שמואל וספר דברי הימים: בזמן כיבוש ירושלים דוד קרא לגיבור שיעיז לתפס לתוך העיר ב"צינור" שהוא פיר וורן, להפתיע את יבוסים ולפתוח שער לפני ישראלים. יואב בן צרויה התנדב לעשות את המשימה הזאת והצליח. בתיאוריה הכל נראה הגיוני, אך אם לראות את הפיר במו עיניים, אז הטריק הזה לא נראה כל כך ריאלי, אלא אם יואב היה ספידרמן. ובכל זאת התיאוריה שפיר וורן הוא ה"צינור" קיבלה את חיזוקים נוספים אחרי החפירות שנערכו כאן בשנות 1909-1911 על ידי משלחת של מונטגיו פרקר. מטרתו של פרקר הייתה חיפוש אוצרות של בית המקדש שלפי דעתו היו טמונים בתוך הפיר או במנהרה. את האוצר פרקר לא מצא, אך בכל זאת המשלחת שלו נתנה את תרומה מסוימת למחקר המקום בעיקר הודות גילוים של ארכיאולוג צרפתי דומיניקאני האב לואי-איג ונסאן מבית הספר הצרפתי למקרא ולארכיאולוגיה שהצטרף למשלחת:
לפי החרסים שהוא מצא וגם לפי שיטת חציבה בעזרת פטיש ואזמל עשוי ברונזה, הגיע אב ונסאן למסכנה שמערכת המים נבנתה בתקופת כנענית בתקופת ברונזה. והתיאוריה שלו הייתה מקובלת על רוב החוקרים עד שנות ה-80 כאשר פיר וורן היה נחקר עוד פעם על ידי ארכיאולוג ישראלי יגאל שילה. שילה מנקה את הפיר, מכשיר אותו לביקור תיירים ומבחין שבפיר יש סימני חציבה לא רק בעזרת פטיש ואזמל בסלע רך יחסית – גיר מסוג "מלכה", אלא גם סמני חציבה בסלע די קשה – דולומיט מסוג "מיזי אחמר" בעזרת גרזן חצבה עשוי ברזל. זו היא אותה שיטת עבודה שבנקבת השילוח ובמתקנים המים אחרים מאותה תקופה שאנחנו מכירים בחצור, מגידו, גזר וגבעון. ברור שהשיטה הזאת לא הייתה ידועה בתקופת הברונזה ומשום כך צריך ליחס את הבנייה לפחות לסוף מלכות שלמה או אפילו יותר מאוחר. ורוב החוקרים הסכימו עם התיארוך המינימליסטי הזה. אבל זמן עובר ובשנת 1995 פיר וורן נחקר עוד פעם על ידי ארכיאולוגים רוני רייך ואלי שוקרון. ולמרות דעתם של רוב החוקרים, הם שוב חוזרים לתיארוך של אב וינסאן אך יחד עם זאת מציעים גם את התיאוריה החדשה שלפיה כל המערכת פיר וורן הייתה בנויה בשני שלבים. קודם, בתקופת הברונזה התיכונה, במאה ה-18 לפנה"ס, הייתה נחצבה בסלע גיר המנהרה שמובילה מעיר הכנענית לבריכת המעין שהייתה מחוץ לחומות:
וכמו שאנחנו רואים בסכמה הזאת בשלב הזה לא היה שום קשר בין המנהרה ופיר וורן:
ואחרי אלף שנים בסביבות מאה ה-8 לפנה"ס מצאו הישראלים את המנהרה הכנענית והתחילו להעמיק אותה, לחצוב בסלע דולומיט במטרה להגיע עד שכבת אקוויפר – המפלס נושא מים – ואז לפתע גילו את הפתח של הפיר שבמקור היה מערה קרסטית שנוצרה באופן טבעי לפני 400 אלף שנים. הם הרחיבו את המערה ועשו המתקן לשאיבת מים בעזרת חבל ודלי, אבל המתקן פעל זמן קצר, אם בכלל פעל, כי בזמן השלום אין בו צורך, ולקרת מצור סנחריב בסוף המאה ה-8 לפנה"ס המלך חזקיהו כבר בנה את המערכת החדשה ויותר משוכללת – נקבת שילוח שהביאה מים ממעיין הגחון לבריכה גדולה בתוך העיר – בריכת שילוח:
כמובן התיאוריה הזאת היא אכזבה מסוימת למי שראה בפיר וורן את אישור ארכיאולוגי לסיפור המקראי המרתק על ה"צינור", אך לפי דעתי בינתיים אין סיבות לשלול את מהימנות של הסיפור, הרי גם התיאוריה החדשה הזאת היא כנראה לא המילה האחרונה במחקר. ואם באמת הפיר הוא אינו ה"צינור", אפשר להניח שה"צינור" היה איזשהו פיר אחר או מנהרה בתוך הביצורים הכנעניים שהיו בנויים מסביב המעין. אין לזה הוכחה, אבל ההיסטוריה היא אינה מדע מדויק אלא מדע של השערות פחות או יותר מהימנות. נחכה לגילוים הבאים. [1] Just what tsinnor means philologically is not entirely clear. Even those eminent scholars who argue that it does not refer to a water shaft recognize the difficulties of interpretation. It is interesting that in the second century A.D., long before anyone knew of the existence of Warren's Shaft, Aquila, the famous Greek translator of the Bible, translated tsinnnor as "watercourse" and the King James version of 1611 translates it "gutter." These translations were hardly motivated by a desire to authenticate Warren's Shaft as Jebusite. Moreover, even those scholars who argue that tsinnor does not refer to a water shaft, disagree as to precisely what it does mean. Some suggest something like grappling hooks – used to climb up walls. Others suggest it refers to a drum, which, as at Jericho, might have been used as a psychological weapon. One respected scholar has argued that it means penis – the man who was to be named David's commander in chief would be required to maim the Jebusites in that vital organ, suggesting a kind of poetic justice in response to the Jebusites' taunt that the blind and lame could defend the city. Biblical Archaeology Review, 11:06, Nov/Dec 1985
|
