|
סרגיי בלנדין איפה אתם ראיתם את יהודי עם מעדר?
"ההמון הפשוט שאין לו כל עסק בקורות התולדה אינו שם לב גם לחקור אחריהן. הוא אינו יודע, כי עון אבותיו מימי הבינים נפקד עתה עליו ועל כל יושבי אירופא בזמננו, אנחנו היינו מתוך הכרח לאשר עשונו ידיהם בחומות הגיטו הצרות! ידנו רמה, אין ספק, על כל שאר בני אדם בעניני ממונות ובעסקי כספים, יען אשר הכריחו אותנו בימי הבינים לעסוק רק באלה. וכאז כן גם עתה יהדפונו בחזקת היד לעבוד את אליל הכסף בשערי הבירוא, בהרחיקם אותנו מכל יתר מקצועות המעשה והעבודה. והחסות בצל הבירוא היא מקור רעתנו, היא הנותנת יד לכל שטן ומקטרג לשוב ולהתעלל בנו. בין כה וכה יוָלדו בקרבנו אנשי השכלה בינונית למכביר, אשר יעמדו על עמדם, וקשים הם לציבור כספחת, כשם שקשים לו אוצרות ההון, ההולכים ורבים בידי אחדים מאתנו, המלֻמדים העניים, שבנו מבקשים להם מנוס במחנה הסוציאליסטים, ובפרוץ המלחמה בחיי הצבור, תהפך ידה בנו בראשונה, יען כי בשתי המערכות, במערכת בעלי ההון וגם במערכת הסוציאליסטים, אל מול פני המלחמה אנו עומדים" (תיאודור הרצל, "מדינת היהודים"). הציונות האמיתית באה לא במטרה לכפות את עולם הגוים ליהודי-אקספלואטטור, כמו שחושבים אנטיציוניסטים אחדים, אלא במטרה לשנות את המצב הלא נורמאלי שנוצר באירופה ובכמה ארצות אחרות אשר מקובל לקרוא בשם "שאלת היהודים", ולשחרר את יהודים מכפייה של המצב, לתת ליהודים אפשרות להתפרנס מעבודה פיזית, מעבודת חקלאות, ולתת לעם היהודי להיות כמו רוב העמים בעולם – לחיות על האדמה שלהם ובמדינה שלהם ובכך לשנות את התדמית היהודית המיתולוגית שנוצרה בעיני ההמון הפשוט. בזמנו של הרצל היו לא מעט אנשים שהתייחסו לחלומו כמו לאוטופיה וחשבו שהמטרה הזאת איננה ריאלית, אלא היא רק אגדה, אך הרצל ענה להם: "אם תרצו, אין זו אגדה". ונמצאו אנשים שאכן היה להם רצון להביא את האגדה למציאות. אנשי העלייה הראשונה כבר התחילו לפתח את החקלאות היהודית בארץ ישראל, אך לא כולם מהם הבינו את חשיבותה של העבודה היהודית והעדיפו במקומה את העבודה הערבית – יותר זולה ויותר מקצועית. היהודים שבאו מאירופה בעלייה השנייה ורצו למצוא בא"י עבודה לא יכלו לקבל אותה מסיבות שלא היה מספיק מקומות עבודה ורוב העולים החדשים פשוט לא ידעו לעבוד בתחום החקלאות מכיוון שהם היו אנשים עירוניים, אנשי השכלה בינונית: סטודנטים, בעלי מקצעות שכליות. על מנת לפתור את הבעיה הוקמה בשנת ה-1908 על שפת כנרת, על אדמות שקודם נרכשו על ידי יק"א, חווה חקלאית שמטרתה הייתה להכשיר פועלים חקלאים יהודים לשם התיישבות קבע. יוזם הפרויקט היה מנהל המשרד הארצישראלי ד"ר ארתור רופין שראה את עתידו של יישוב העברי בארץ ישראל בהקמת קומונות. הוא עזר לאנשים צעירים להתיישב בסביבה ולהקים קומונות הראשונות כמו דגניה א', דגניה ב', קבוצת כנרת ואחרים.
חיים בקבוצות לא תמיד היו חלקים. בין החברים היו בחורים אידיאליסטיים שלא הסתדרו עם המציאות, כמה מהם אפילו התאבדו. היו ויכוחים בין הפועלים עם ההנהלה של החווה. ברל כצנלסון ויוסף בוסל ארגנו שביתה נגד אגרונום משה ברגמן, ורופין נאלץ לפטר אותו אך באותו זמן הוא החליף את כל הצוות של הפועלים. בוסל וכצנלסון המשיכו את פעילותיהם הפוליטיות בתנועת הפועלים הציוניים ונהיו המנהיגים הגדולים ביישוב העברי בא"י. בשנת 1911 הקימה חנה מייזל שוחט בחצר כנרת את חוות לימוד חקלאית לנערות בשם "חוות העלמות". בין הנערות שלמדו בחווה הייתה משוררת המפורסמת רחל בלובשטיין שהחוויות שלה מהחיים בחווה ביטאה בשיריה (ר' קלופ למטה). הוגה ומנהיג רוחני של חלוצי העלייה השנייה ושל תנועת "הפועל הצעיר" בארץ ישראלאהרן דוד גורדון:
פעלו בחווה עוד כמה אישים מרכזיים בתולדות היישוב העברי: זלמן שזר, יצחק טבנקין ואחרים. כאן התגבשו רעיונות של קומונות כמו הקבוצה, הקיבוץ והמושב וכן התגבשו בה גרעינים למפעלים כלכליים וחברתיים חשובים: ההגנה, המשביר, סולל בונה, בנק הפועלים ועוד. היום החווה קיבלה מעמד של אתר לאומי, ויש בה שחזור של החצר עם אורוות, רפת, מחלבה, לול, שובך יונים, אסם, בית המגורים, בית המנהל, חדר אוכל, ותערוכה של רחל המשוררת. אפשר לראות את התמונות מחיי החווה, בחורות יהודיות העובדות בשדה עם מעדרים, אפשר לראות את הכל בסרט. הביקור בחצר כנרת משאיר אחריו רושם על מבקר.
אני בטוח שכל המאמין במיתוס "יהודי-אקספלואטטור", אחרי ביקור באתר ישנה את דעתו על התדמית יהודי ליהודי-פועל ויהודי-איכר.
מילים: רחל בלובשטיין לחן: יהודה שרת ביצוע: אסתר עופרים קליפ ותמונות: שלי:
עבוד לפסנתר ׁ(תווים): MIDI: http://www.balandin.net/Miditeka/pop-il/veulai.mid
|
